החלטה בתיק רע"פ 2395/05

           בקשת רשות הערעור הפלילי שלפני נסובה על גזר הדין בלבד. טענתו העיקרית של המבקש היא כי נגרם לו עיוות דין, בכך שהואשם בכתב אישום משותף עם אביו, ולכן נפגעה הגנתו.

העובדות

1.             המבקש הואשם בבית המשפט השלום בתל-אביב בכתב אישום המשותף לו ולשני נאשמים אחרים, שאחד מהם הוא אביו (ת"פ 10051/03). הדיון אוחד עם כתב אישום נוסף, בו הואשמו רק אביו והאחר (ת"פ 9211/03). שני כתבי האישום עוסקים באישומים לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), והמבקש הואשם בשלושה אישומים לפי סעיף 13 לפקודה (שני אישומים של "סחר בסם", ואישום אחד של "עשיית עסקה אחרת בסם").

2.             בפתיחת משפטו בבית המשפט השלום, עוד בטרם השיב המבקש לכתב האישום, ביקש המבקש להפריד את משפטו ממשפטיהם של שני הנאשמים האחרים. טענתו היתה, שאם משפטו לא יופרד ממשפטו של אביו, תפגע יכולתו להתגונן בפני האישומים נגדו, שכן יחשוש מהפללת אביו.

3.             בית משפט השלום החליט, ביום 4.5.04, לדחות את טענת המבקש. הוא החליט, כי צירוף הנאשמים לכתב אישום אחד עומד בקריטריונים של סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). עוד הוסיף בית המשפט, כי כיוון שמדובר באותה פרשה ובאותן עבירות, פיצול הדיון יסרבל את ההליך וייצור כפילות, למשל, בהעדת העדים. בנוסף, ציין בית המשפט כי בעדותו במשטרה, הכחיש המבקש את המיוחס לו באופן גורף ולא מסר גרסה העלולה להפליל את אביו, כך שלטענה לפיה הוא עלול להפלילו אין יסוד. לסיום, העיר בית המשפט כי אם יבחר המבקש להעיד, ויהיה בעדותו כדי להפליל את אביו, חלק זה של עדותו לא יוכל לשמש כנגד האב, כמתחייב מסעיף 4 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

4.             כנגד החלטה זו עתר המבקש לבג"צ (בג"צ 4451/04 קסטוריאנו נ' כבוד השופטת ח' כוחן (לא פורסם)). עתירתו נדחתה. בית המשפט ציין, מפי השופטת חיות, כי:

הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהליכים אזרחיים או פליליים המתנהלים בפני בתי המשפט הרגילים "אלא אם עולה טענה של היעדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור" (ראו: בג"צ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים פ"ד מא(4) 683, 702). במקרה שבפנינו אין מתעוררת שאלת סמכותו של בית משפט השלום להחליט את אשר החליט, וברי כי החלטתו אינה החלטה מינהלית אשר ניתנה מתוך שרירות. לפיכך, די בטעם זה כדי לדחות את העתירה (השוו: בג"צ 870/97 גלעד אפרים נ' מדינת ישראל(לא פורסם) שם נדחתה על הסף עתירה על החלטה שלא להפריד משפט).

עם זאת התייחס בית המשפט גם לגוף הענין:

"למעלה מן הדרוש ראוי להוסיף ולציין כי צירוף נאשמים לכתב אישום אחד, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), היא "דרך המלך" המיועדת להגשים שתי תכליות עיקריות: האחת- יעילות דיונית המושגת בניהול הליך אחד ובשמיעת העדים פעם אחת (ראו: ע"פ 710/83 בן צבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: עניין בן צבי); ע"פ 9/87 דגני נ' מדינת ישראל פ"ד מא(1) 130, 131 (להלן: עניין דגני)); והשנייה- צדק מהותי המושג בהערכה אחידה של מהימנות העדים, ובאפשרות לקבוע מדרג ענישה על פי חלקו של כל נאשם במכלול המעשים (ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל פ"ד נ(1) 793, 805; י' קדמי על סדר הדין בפלילים(חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ח) 601 (להלן: קדמי, סדר הדין בפלילים)). כך בדרך כלל, וכך גם כאשר הנאשמים שאותם מבקשים לצרף ולהאשים בכתב אישום אחד הינם הורה וילדו. עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם צירוף הנאשמים יקפח את הגנתו של אחד מהם, ולשם כך, בין השאר, ניתנה לבית המשפט הסמכות להחליט בכל שלב משלבי הדיון שלפני הכרעת הדין על הפרדת משפטו של נאשם פלוני שהואשם ביחד עם אחרים (ראו: סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי; קדמי, סדר הדין בפלילים, שם). כאשר מבקשים לצרף נאשמים שהינם הורה וילדו, ולהאשימם בכתב אישום אחד, ואף לאחר שצורפו הורה וילדו בפועל לכתב אישום אחד, יש מקום לשקול - והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה - שמא אי הרצון של האחד למסור דברים אשר יש בהם, על פי תפיסתו, כדי להפליל את האחר, אכן עלול לגרום לקיפוח הגנתו. שיקול זה מן הראוי לאזן עם מכלול השיקולים האחרים הצריכים לעניין, אותם פירטתי לעיל, וכך אכן עשה בית המשפט במקרה שבפנינו." [ההדגשה הוספה]

5.       בפתיחת משפטו של המבקש, חששו מהפללת אביו הוא שהביאו, לטענתו, לבחור בתחילה שלא להשיב לכתב האישום, אף ששני הנאשמים האחרים כפרו בו. זאת, אף שהיה מודע לאמור בסעיף 152(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו "הימנעות הנאשם להשיב לאישום או לשאלות בית המשפט... עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה...". בא-כוח המבקש, עו"ד סודרי, יידע את בית המשפט כי הימנעות המבקש מלהשיב לכתב האישום נובעת מהקושי בפניו עומד המבקש - הרצון שלא להפליל את אביו - וכי הכניסוהו "לסד" והוא אינו יכול לנהל הגנה ראויה כראות עיניו. עקב שינוי מותב בית המשפט ניסה בא-כוח המבקש לחזור על טענתו בענין הפרדת הדיון אך נדחה בשנית.

6.       אלא שבטרם החלה פרשת התביעה, חזרו בהם כל שלושת הנאשמים, והודו במיוחס להם במסגרת הסדר טעון. התביעה תיקנה את כתב האישום לקולה ומחקה אישום אחד כנגד המבקש. בית המשפט הרשיע את המבקש, לפי הודאתו, בשני אישומים ("סחר בסם", ו"עשיית עסקה אחרת בסם" לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים). אביו של המבקש הורשע בחמישה אישומים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (ארבעה אישומים של "סחר בסם" ואישום אחד של "עשיית עסקה אחרת בסם") ובשני אישומים לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים ("החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית"). השותף השלישי הורשע בשלושה אישומים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים ("סחר בסם") ובאישום אחד לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים ("החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית").

7.       הסדר הטיעון נגע להרשעה בלבד, ובשלב הטיעונים לעונש, אמר בא-כוח המבקש:

"אני נאלץ לטעון בתיק זה כמי שכפאו שד, שכן אין באפשרותי לפרוס בפני ביהמ"ש את התמונה העובדתית והנסיבתית המלאה ואני נאלץ לדבר בלשון של המעטה ובלשון של רמיזה, והכל משום שמרשי נכפה לחלוק את אותו ספסל נאשמים יחד עם אביו ואדם אחר המואשם עם אביו, וכל טיעון שהוא יבקש להעלות לטובתו, יש בו כדי לפגוע בהם".

ובהמשך:

"כפייתו [של המבקש] להימצא יחד עמם באותו הליך, גרמה לו עינוי דין לא מוצדק.

אבקש לציין כי אין זו טענתי שאין לנאשם 3 [הוא המבקש] אחריות פלילית אלא מהיום הראשון בו ייצגתי את נאשם 3 לא יכולתי לתת לו הגנה ראויה ולא יכולתי לפרוס את כל הנימוקים שהייתי מבקש לפרוס לטובתי וזאת בגלל ישיבתו באותו ספסל נאשמים עם האחרים.